זאהה חדיד, ילידת עיראק, הייתה גדולה בכל מובן שהוא: ביצירתיות, ביכולות הטכניות, בחיבה האקספרימנטלית, ובמונומנטליות של המבנים שלה. ילדותה עברה עליה בבגדד הדמוקרטית, הפתוחה אל העולם המערבי. ב-1972 לאחר שהשלימה תואר במתמטיקה באוניברסיטת ביירות, עברה ללונדון, ושם, בלימודיה ב-AA (בבית הספר של איגוד האדריכלים), שנחשב למתקדם בעולם, מצאה חדיד את מקומה. אליה זנגליס ורם קולהאוס היו שני המורים שעוררו בה השראה כמו גם חקר עבודתם פורצת הדרך שהקונסטרוקטיביסטים הרוסים כמו מאלביץ ואחרים. למרות שה - AA והאווירה המיוחדת בו היו כר מתאים להתפתחותה חדיד תמיד פרצה לה דרך ייחודית משלה תוך שהיא מתמודדת עם לא מעט קשיים שלדבריה נבעו לא רק מהקושי הרגיל להעביר רעיונות חדשניים ופורצי דרך אלא מהקושי של להיות זרה בסביבתה ובעיקר אשה.
את משרדה העצמאי הקימה חדיד בשנת 1979, ובו התבלטה בסגנונה הייחודי הדה קונסטרוקטיביסטי. משרדה הפיק לאורך השנים אדריכלות פורצת דרך שהחלה מתפישה חדשה של המרחב והתפתחה תוך שימוש במחשב לאדריכלות דיגיטלית זורמת- "מלכת הקו הזורם", כך כונתה. השנים הארוכות בהן לא הצליחה לבנות את יצירותיה האדריכליות, הפכו לזמן איכות בו פיתחה את שפתה הייחודית באמצעות עיצוב ואופנה. מסלול זה הפך לחלק בלתי נפרד מתפיסתה ההוליסטית באמנות עיצוב ואדריכלות. המשרד מקפיד להמשיך בתפיסה זו של פיתוח מוצרים וסביבות בעיצוב פנים, ריהוט, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי ועיצוב אופנה.
חדיד, היתה האשה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר ב-2004 והאשה הראשונה שזכתה ב-2015 במדליית זהב מארגון האדריכלים הבריטי (RIBA). היא נודעה בסגנון האדריכלי הייחודי שלה שהתאפיין בקווים מעוגלים ובצורות מורכבות וגם בעלות ביצוע גבוהה.
הבניין הראשון שחדיד תיכננה ב-1993 היה תחנה לכיבוי אש במתחם ויטרה בדרום גרמניה יותר מ-15 שנה לאחר שסיימה את לימודיה. מאז היא חתומה על עשרות פרויקטים פורצי דרך, הגדול שבהם הוא אצטדיון הכדורגל הגרנדיוזי בקטאר ובניינים כמו מוזיאון המקסי ברומא (2009), מרכז התרבות חיידר אלייב באזרביג'אן (2013) והמרכז הייחודי לספורט ימי בפארק האולימפי בלונדון (2012).
צוות השופטים של פרס פריצקר כתב עליה כי "דרכה להכרה עולמית היתה מאבק הירואי. היא הפכה ליותר ויותר מוכרת כשהמשיכה לזכות בתחרות אחר תחרות תוך שימוש בערכים ייחודיים. היא ניצלה את התחרויות כ'מעבדה' שממשיכה לחדד את כשרונה יוצא הדופן". הוועדה החמיאה לחדיד על כך שהעשייה הסגנונית שלה בולטת גם בעיצוב תערוכות, תפאורות, עיצוב מוצר ורהיטים.
אדר' בתיה סבירסקי מלול אוצרת הכנס:
"זאהה חדיד עשתה זאת ובגדול. היא הצליחה להביא למימוש חזון יוצא דופן שנחשב 'ארכיטקטורה של נייר' ( על משקל 'נמר של נייר'). עובדה זו מעידה כי מחשבה פורצת דרך, כוח התמדה וכריזמה שופעת, וכמובן גרעין של לקוחות בעלי מעוף - הם אלו שיכולים לעשות את ההבדל. לאחר שהשקיעה שנים ארוכות של עבודה ומחויבות למטרה, הצליחה לעשות זאת והפכה לאדריכל(ית) החשוב(ה) בעולם. למרות הקושי העצום היא הצליחה לממש עבודות פורצות דרך עבור יזמים קשוחים. די להזכיר את היזמת הסינית דזנג שין, ששיתוף הפעולה ביניהן וכן בינה לבין אדריכלים פורצי דרך נוספים, היה בין הגורמים להפיכתה לאחת מעשירי עולם. בשפה העברית לא ניתן להתייחס לזאהה ללא ג'נדר- היא לא "האדריכל" אלא "האדריכלית". היא פרצה מעבר לתקרת הזכוכית והפכה למודל לנשים בכלל ובתחום האדריכלות בפרט"
