מחווות גופנו הן חלק בלתי נפרד מאובייקט. העבודה מתייחסת למערכת יחסים בין משקפיים למרכיב, מערכת יחסים הבאה לידי ביטוי בתנועה והעצמתה בעזרת סט מחברים וצירים. אני מתייחסת לאובייקט ולמחווה כשלם, ככוראוגרפיה או דיאלוג בין אחד לשני, במובן מסוים האובייקט משני למחוות וליחסים שהוא מייצר. מחוות הן מניפסטציה של תקשורת - תקשורת בין בני אדם אך גם בין אדם לאובייקט או חלל. לכל אחד מאיתנו יש מחוות, תנועות, טקסים אישיים שאנחנו עושים - לפעמים מבלי לשים לב. אני אוספת מחוות אלו - שלי ושל אחרים בכדי ללמוד על אופן השימוש שלנו באובייקטים וחלל לא רק מבחינה פונקציונלית אלא גם אמוציונלית. אני לומדת את המחווה ומעצבת דרכה ועבורה.
בסופו של יום אני מסירה את המשקפיים ויחד איתם את המציאות היומיומית. המשקפיים נפרמים ומתפרקים - מאובייקט, לחלק גוף, לישות עצמאית החולקת איתי את החלל. ברגע שבין חלום לערות, אני מחפשת שוב את המשקפיים. ליטוף החלל והרצפה בחיפוש אחר עקבות יום האתמול מהווה נקודת מפנה בין אינטימיות השינה והיום שבחוץ. אני אוספת את המשקפיים, מקבצת אותם חזרה לפנים ויחד איתם גם את עצמי לקראת היום שיבוא.
טכניקה וחומרים: ריתוך לייזר נירוסטה, יציקת סיליקון ומגנטים | חלק מתזה פרויקט גמר, תואר שני Social Design, אינדהובן
Aya Bentur
This project engages in the relationship between eyeglasses and humans, and the choreography of human gestures that eyeglasses create. Bentur explores how eyeglasses are used, and the movements and personal rituals people tend to perform when putting them on and taking them off, from the standpoints of functionality and emotion alike, in preparation for a new day or at day’s end.
*Part of an M.Des Social Design, Graduation Thesis, DAE