דנה בן שלום
סדרת משקפיים ואביזרים נלווים הבוחנת את היחסים (המורכבים) שבין המשקפיים לחוטם. בפרט, מתמקדת הסדרה בתנועת יד טיפוסית, ג'סטה פשוטה המייחדת את מרכיבי המשקפיים, שהפכה לא מכבר לתנועה מזוהה ולסמל סטטוס - האצבע המחליקה במעלה האף, להרמת המשקפיים המתעקשים שוב ושוב להחליק ממקומם.
התנהגויות אנושיות יומיומיות ושקופות טומנות בחובן עולם שלם של מידע, של היסטוריה, תרבות, רצונות וחשקים של אדם, ושל חברה. כך גם פעולה, כיאורוגרפיה של גוף יכולה ללמד אותנו על אדם וחפץ, על מערכות היחסים ביניהם, על שימושיות ותפקוד. בהפניית נקודת המבט אל תנועת היד הקלילה, מנסה העבודה להציף שאלות על עיצוב, צרכנות, התפשרות, נוחות ויופי, על הפונקציה הפשוטה שמסרבת להתקיים כבר מאות שנים, על תפקודה וכשלונותיה, ולהשתעשע עימה. המשקפיים בפרויקט זה מייצרים ציר - בין ה״מחזיק״ ל״מחליק״ על האף - בין ביטול התנועה לשימורה - באמצעות עזרים ופתרונות מופרכים המושאלים מעולמות ומושגים שונים; קיבוע, פרוטזה, גלגלת, מעצור.
סדרת משקפיים ואביזרים נלווים הבוחנת את היחסים (המורכבים) שבין המשקפיים לחוטם. בפרט, מתמקדת הסדרה בתנועת יד טיפוסית, ג'סטה פשוטה המייחדת את מרכיבי המשקפיים, שהפכה לא מכבר לתנועה מזוהה ולסמל סטטוס - האצבע המחליקה במעלה האף, להרמת המשקפיים המתעקשים שוב ושוב להחליק ממקומם.
התנהגויות אנושיות יומיומיות ושקופות טומנות בחובן עולם שלם של מידע, של היסטוריה, תרבות, רצונות וחשקים של אדם, ושל חברה. כך גם פעולה, כיאורוגרפיה של גוף יכולה ללמד אותנו על אדם וחפץ, על מערכות היחסים ביניהם, על שימושיות ותפקוד. בהפניית נקודת המבט אל תנועת היד הקלילה, מנסה העבודה להציף שאלות על עיצוב, צרכנות, התפשרות, נוחות ויופי, על הפונקציה הפשוטה שמסרבת להתקיים כבר מאות שנים, על תפקודה וכשלונותיה, ולהשתעשע עימה. המשקפיים בפרויקט זה מייצרים ציר - בין ה״מחזיק״ ל״מחליק״ על האף - בין ביטול התנועה לשימורה - באמצעות עזרים ופתרונות מופרכים המושאלים מעולמות ומושגים שונים; קיבוע, פרוטזה, גלגלת, מעצור.
Dana Benshalom
This series of eyeglasses examines the (complex) relationship between eyeglasses and the nose. It focuses on the finger sliding up the nose to reposition the eyeglasses that repeatedly insist on sliding down — the typical hand movement, the simple gesture that distinguishes people who wear glasses. The four pairs of glasses presented here create an imaginary continuum — between those that “stay put” and those that “slide down”, or between abolishing and preserving the movement — by means of unrealistic aids and solutions borrowed from different conceptual worlds.
 |  |  |  |